רשלנות רפואית בסרטן ומחלות עם גידול ממאיר: המדריך המלא 2020

רשלנות רפואית בסרטן היא עניין קשה, כואב ולרוב גם מסוכן מאוד. כידוע, סרטן היא מחלה קשה, שעלולה במקרים מסוימים גם להיות סופנית. רשלנות רפואית בטיפול בסוגים שונים של סרטן, כמו סרטן המעי הגס, סרטן השחלות, סרטן הריאות, סרטן העור וכו', או רשלנות רפואית באבחון סוגי הסרטן השונים עשויה לעלות לא פעם בחיי אדם.

לכן, חשוב להכיר אילו סוגי רשלנות רפואית בסרטן קיימים, מהן הן נקודות התורפה של עולם האונקולוגיה בהקשר זה ולהתמודד עימן בהקדם האפשרי. אספנו עבורכם כל מה שצריך לדעת על רשלנות רפואית בסרטן, לרבות הסברים ודוגמאות.

רשלנות רפואית באבחון סרטן

מתי מקרה מסוים ייחשב כרשלנות רפואית בסרטן?

באופן כללי, נדרשים שלושה שלבים להוכחת רשלנות רפואית: התנהגות רשלנית, גרימת נזק וקשר סיבתי בין השניים.

מקרה ייחשב כרשלנות רפואית בסרטן כאשר הצוות הרפואי (רופא, מנתח, אח וכיוצא באלה) פעלו באופן בלתי סביר, חרגו מהסטנדרט הרגיל. ולא מילאו–אחר הפרקטיקה הרפואית (הנוהל המקובל בעולם הרפואי) וכתוצאה מפעולות רשלניות אלו למטופל נגרם נזק פיזי, ממוני או נפשי.

טענה של רשלנות רפואית בסרטן עלולה לעלות במקרים שונים וביניהם: מצב של אבחון מאוחר של סרטן, מצב של אבחון שגוי (שבו הדיאגנוזה אינה סרטן אלא מחלה אחרת, למרות שהמטופל לוקה בסרטן. כך למשל מאבחנים בעיה גסטרולוגית אצל מטופלת המתלוננת אצל כאבי בטן, למרות שהיא חולה בסרטן השחלות), מצב שבו הרופא לא קיבל את הסכמתו מדעת של המטופל לעבור בדיקה או טיפול אונקולוגי כלשהו, מצב שבו אפשר היה לנקוט בפרקטיקה פחות פולשנית מזו שבה נקט המטפל, מצבו שבו המטופל לא קיבל הנחיות כיצד עליו לפעול ועוד.

רשלנות רפואית באבחון סרטן

אם הצוות הרפואי פעל באופן בלתי סביר כך שהאבחון שנתן לפציינט היה שגוי או לחלופין ניתן בשלב מאוחר מדי, ולכן המטופל סובל מנזק – עשויה להתגבש עילה של רשלנות רפואית בסרטן.

אבחון מאוחר של סרטן

ההתמודדות עם רשלנות רפואית באבחון מאוחר היא מאתגרת מאוד גם ברמה המנטלית. הידיעה שאבחון מוקדם יכול היה למנוע את הסבל, הכאב ולעיתים גם האובדן היא קשה ומייסרת. בנוסף לכך, באבחון סרטן באיחור ישנו גם האלמנט הפיזי. כאמור, אבחון מאוחר של סרטן עלול לגרום לכאבים, מחלות, מגבלות פיזיות והליכים רפואיים פולשניים.

לדוגמא:

כך היה למשל במקרה שהגיע לבית המשפט ובו התובעת טענה שאיחור בבדיקת ממוגרפיה שנערכה לה הביא לאי אבחון של גוש ממאיר בשד השמאלי שלה. כתוצאה מכך הגידול הגיע לשלבים מתקדמים, המטופלת סבלה מסרטן השד ונאלצה לכרות את השד. כמו כן, היא נותרה לדבריה עם נכות קבועה.

לתובעת היה רקע רפואי לא רגיל: היא נדרשה לעבור באופן קבוע ובמרווחי זמן קצרים יחסית בדיקות שד יע"י הכירורג במישוש השד, כיוון שבשדיה אובחן גוש שפיר (שאינו סרטני). אי לכך, היה עליה להיות במעקב. בנוסף לבדיקה הידנית התובעת עברה בדיקות ניקור של השדיים. כך היה במשך שנים כאשר במצבה של התובעת לא נרשם שינוי כלשהו.

כשהגיעה התובעת לגיל 47 החלה לעבור גם בדיקות ממוגרפיה. בתחילה נבדקה באופן קבוע, אולם הייתה תקופה שבה לא נשלחה לבדיקה במשך שנה ותשעה חודשים. לאחר מכן הבדיקות התחדשו ובאחת מהן נתגלה גידול סרטני בשד התובעת, והיא נאלצה כאמור כריתה עם דיסקציה של בית השחי.

כל זה יכול היה להמנע אילו היתה האשה מוגדרת ומשוייכת מראש על ידי הרופא לקבוצת סיכון. כתוצאה מכך, הטיפול, המעקב והבדיקות היו הרבה יותר אינטנסיבים והנזשק יכול היה להימנע.

רשלנות רפואית בסרטן

הרופאים אמורים היו לבצע מספר בדיקות:

ראשית, לבדוק האם אצל בנות משפחתה במעגלים הקרובים והרחוקים מישהיא כבר חלתה בעבר בסרטן השד/שחלות. שנית, היו אמורות להתבצע בדיקות גנטיקה לבדיקת הימצאות גן ה-BRCA, בדיקת ממוגרפיה ובדיקת (U.S) אולטרא סאונד אחת לחצי שנה ואחת לשנה היתה צריכה לעבור בדיקת MRI ובדיקת דם CA125 לפי הצורך.

מערך זה של מעקב לא היה מונע את המחלה ,אבל מאפשר לגלותה בשלב מוקדם יותר.

(חשוב לציין שגם מי שאובחנה שאינה נושאת את הגן BRCA 1,2 או אינה נושאת ,אף גן אחר,  אין זה הדבר אומר שסיכוייה לחלות בסרטן השד/השחלות קטן יותר)

 כדי להוכיח רשלנות רפואית בגילוי סרטן בבית המשפט, התובעת נדרשה לפעול לפי שלושת השלבים להוכחת רשלנות רפואית:

ראשית, היה עליה להראות שהטיפול הרפואי אותו קיבלה שונה מן הנורמה הרפואית המקובלת בעולם הרפואה בתחום של סרטן השד. כלומר במקרה זה, שההחלטה לא לשלוח אותה לבדיקת ממוגרפיה במשך שנה ותשעה חודשים חרגה מסבירות. בית המשפט קבע שבגלל הרקע הרפואי של החולה אסור היה להתייחס אליה כאל מטופלת שגרתית, צריך היה לשלוח את התובעת לממוגרפיה מדי שנה (ולא מדי שנתיים, כפי שנהוג). ההחלטה שקיבל הצוות הרפואי כאשר לא שלח את התובעת לבדיקה אינה סבירה, ולכן יש כאן התרשלות.

שנית, היה עליה להראות שנגרם לה נזק כתוצאה מהאבחון המאוחר. בית המשפט קבע שלו הממוגרפיה הייתה מתבצעת בזמן, סביר שהגידול של התובעת היה מתגלה קודם לכן. במצב כזה התובעת ככל הנראה עדיין הייתה צריכה לכרות את שדיה, אולם ניתן היה לעשות זאת בהליך פחות חודרני ולא באופן מלא.

הנזק שנגרם לתובעת בפועל הוא עצם העובדה שנשללה ממנה הזכות לבחור האם לבצע כריתה חלקית או כריתה מלאה (הסכמה מדעת). בנוסף לכך, כיוון שבוצעה דיסקציה בבית השחי (כריתה של בלוטות הלימפה , שבהעדרן עלול לגרום לאי סינון רעלים בדם. אי סינון יתכן ויגרום למחלת "ליפדמה" שבאה לידי ביטוי בבצקות), נקבע שהתובעת סובלת מבצקות חוזרות ביד וכן שהיא נזקקת לטיפול תרופתי קבוע. הטיפול האנטיביוטי גורם לתובעת לזיהומים שונים בגוף. כמו כן, התובעת סובלת מכאבים עזים ביד, ויכולתה לבצע פעולות בסיסיות מוגבלת.

שלישית, היה על התובעת להראות שקיים קשר סיבתי בין הרשלנות הרפואית לבין הנזק שנגרם לה. כלומר שהנכות והכאב שנגרמו לה הם תוצאה ישירה של הרשלנות. נקבע שקשר כזה אכן מתקיים במקרה זה.

טעות בטיפול בסרטן

בית המשפט פסק לתובעת פיצויים בגין כאב וסבל, הוצאות, עזרת צד ג' והפסדי השתכרות:

  • 100,000 שקלים בגין כאב וסבל
  • 42,000 שקלים הוצאות וטיפולים
  • 25,000 שקלים עזרת צד ג'
  • 5000 שקלים הזדקקות לאוכל מוכן
  • 25,000 שקלים פגיעה בכושר השתכרות

אבחון שגוי של סרטן

רשלנות רפואית באבחון סרטן יכולה לבוא לידי ביטוי לא רק באבחון מאוחר כי אם גם באבחון שגוי (ובהמשך גם בטיפול שגוי). במקרה כזה הרופאים מאבחנים בטעות את האדם כחולה במחלה אחרת שאינה סרטן, אף על פי שיש לו סרטן.

כידוע, הרפואה אינה מדע מדויק ולא פעם יש טעויות, ולכן אבחון שגוי של סרטן ייחשב כרשלנות רפואית כאשר הרופאים חרגו מהתנהלות סבירה והפרו את חובת הזהירות שלהם כלפי המטופל. כך למשל אם הרופא לא הפנה את המטופל לבדיקה שנחשבת יחסית נפוצה וחשובה, ומשום כך האבחון שנתן היה אבחון שגוי, אפשר שהרופא ייחשב כרשלן.

רשלנות באבחון סרטן

לדוגמה:

מקרה שהגיע לדיון בבית המשפט, ועסק בגידול סרטני באפו של התובע. במקור התובע פנה לרופאי עור והתלונן על כתם שהופיע באפו. הרופאים אבחנו את הכתם כנגע של כתם שמש, ולכן העניקו לתובע טיפול בהתאם.  טיפול זה כלל משחות וטיפול בחנקן בלבד. בהמשך בוצע באפו של המטופל שני ניתוחים פלסטיים. חלקים שהוצאו מאפו נשלחו לביופסיה, והתברר שהנגע שהיה באפו הוא גידול סרטני. מספר חודשים אחר כך בוצע בתובע ניתוח להסרת הגידול הסרטני באף, שאחריו נזקק לטיפולים כימותרפיים.

הדיון בבית המשפט עסק בכמה שאלות מרכזיות: האם האבחנה הראשונית של רופאי העור, שלא אבחנו את הכתם כגידול סרטני, היו רשלניות? האם כבר בביקור הראשון של התובע אצלם רופאי העור היו צריכים לשלוח את הנגע לביופסיה?

התובע טען שאם הייתה מבוצעת ביופסיה של האף כבר אחרי הפעם הראשונה שבה ביקר אצל רופאי העור, ניתן היה למנוע את האבחון השגוי וכבר אז היה מתברר שמדובר בגידול סרטני. לדבריו, כתוצאה מהתרשלות הרופאים והטעות באבחון הנזק במועד הגילוי היה גדול, בעיקר משום שהגידול שהוצא מאפו היה גדול. בכתב התביעה פירט התובע את הנזקים שנגרמו לו ובהם: אובדן חוש הטעם, פגיעה בחוש הריח, כאבים עזים ודימומים קבועים באף, עיוות קשה באף, בושה ודחייה עזה ממראהו.

בית המשפט דן בטענות השונות שהעלו הצדדים וקבע את הדברים הבאים:

ראשית, נפסק שישנם חוסרים משמעותיים ברישומים הרפואיים של רופאי העור. לכן בפני בית המשפט לא מצויה אינפורמציה קריטית בנוגע לנגע. כך למשל אין מידע על מתי הנגע החל, מה צבעו, מה גודלו, האם כאב או לא, האם השתנה וכו'. הרישום חשוב הן משום שקיימת חובה חוקית לערוך רישומים רפואיים, והן משום שרופא חדש, שמטפל בפציינט אחרי רופא קודם, יקבל תמונה מלאה של מצבו הבריאותי וההיסטוריה הרפואית של המטופל.

במקרה זה, היעדר הרישום מנע טיפול מיטבי בתובע – הרופאים לא יכולים היו לעקוב אחרי מצב הנגע של המטופל מטיפול לטיפול, ובכך תרמו לאבחון השגוי. לכן בית המשפט קבע שהייתה רשלנות רפואית שנבעה מהיעדר הרישום, הרופאים קיבלו החלטות שגויות כשלא כרתו את הנגע באפו של התובע מלכתחילה ולא מסרו את הנגע הכרות לביופסיה.

בנוסף לענייני הרישום, בית המשפט אף פסק שהרופאים התרשלו בחובתם להסביר למטופל שכריתת הנגע ובדיקתו במעבדה יכולה לתת תשובה חד משמעית לשאלה האם יש לו סרטן באף. רשלנות זו חזרה על עצמה כל זמן שהתובע טופל אצל רופאי העור שלא הציעו לו כריתה של הנגע.

רשלנות רפואית

בעקבות קביעת בית המשפט שבמקרה זה התקיימה רשלנות רפואית בסרטן, נפסקו לתובע כמה סוגים של פיצויים:

  • 250,000 שקלים בגין כאב וסבל ואובדן הנאות חיים
  • 25,000 שקלים בגין סיעוד ועזרת הזולת בעבר
  • 20,000 שקלים בגין הפסד השתכרות בעבר
  • 8000 שקלים בגין הוצאות ניידות בעבר

עם זאת, כמה מראשי הנזק שעליהם תבע התובע נדחו. כך למשל: קיצור תוחלת החיים, סיעוד ועזרת הזולת בעתיד והוצאות רפואיות בעתיד. על ראשי נזק אלה התובע לא קיבל פיצוי.

רשלנות רפואית בסוגי הסרטן השונים

רשלנות רפואית עלולה להתרחש גם במהלך הטיפול בסרטן, במחלקות האונקולוגיה והשיקום. כלומר, אם הצוות הרפואי אבחן נכונה את הבעיה הרפואית של המטופל אולם העניק לו טיפול שגוי – ניתן לומר שמדובר במקרה של רשלנות רפואית.

חשוב להבין שרשלנות רפואית עשויה לקרות בכל אחד מסוגי הסרטן. עם זאת, ישנם סוגים ספציפיים של סרטן שבהם רשלנות רפואית עלולה להיות מסוכנת יותר ולעיתים אף קטלנית. מאידך, ישנם סוגים שבהם קשה מאוד לאבחן סרטן, ולכן יכול להיות שבהתאם לכך יהיה גם קשה לגבש טענה של רשלנות רפואית. נזכיר כמה מקרים מיוחדים:

רשלנות רפואית בסרטן השחלות

סרטן השחלות מהווה כרבע מכלל הגידולים של המחלות הממאירויות הגניקולוגיות

כ-1.5% מאוכלוסית הנשים בעולם תחלנה בסרטן השחלות. נשים נשאיות בגן BRCA נמצאות בסיכון מוגבר לחלות בסרטן השחלה. בשלבים ההתחלתיים של המחלה, סרטן השחלה מתאפיין בהיעדר תסמינים קליניים ייחודיים, ולכן קרוב לשני שליש מהחולות מתגלות רק בשלבים מתקדמים של המחלה (שלב III/IV) כאשר קיימת מעורבות משמעותית של איברים מחוץ לחלל האגן והבטן התחתונה. הטיפול בסרטן השחלה כולל שילוב של טיפול ניתוחי אגרסיבי, טיפול כימותרפי (Chemotherapy) וטיפול ביולוגי. לכן לא יהיה קל  להוכיח רשלנות רפואית בסרטן השחלות.

רשלנות רפואית באבחון סרטן הערמונית

רשלנות רפואית בסרטן הערמונית

סרטן הערמונית הוא סוג הסרטן הנפוץ ביותר בקרב גברים בגילאי 50 ומעלה. סרטן הערמונית עלול להיות 'טריקי' – במרבית הפעמים הסרטן מתפתח בגוף באיטיות רבה, ולכן הוא לא גורם לתסמינים מובהקים שיכולים לסייע באבחונו. במקרה כזה, לא כל אבחון מאוחר של סרטן ייחשב לרשלנות רפואית בגילוי סרטן, כי גם הרופא הסביר יתקשה לאבחן את המחלה. כדאי לשים לב שבמקרים מסוימים סרטן הערמונית מתפתח דווקא במהירות ואפילו מתפשט לאיברים נוספים.

רשלנות רפואית בסרטן ריאות

בניגוד לסרטן הערמונית, את סרטן הריאות קל יותר לזהות. הוא נחשב לאחד מסוגי הסרטן הנפוצים ביותר, וללוקים בו יש תסמינים כמו שיעול כרוני, קוצר נשימה, כאבים בחזה או דלקת ריאות שלא מגיבה לטיפול תרופתי. מלבד זאת, ישנם גורמים מוכרים שעלולים להגביר את הסיכוי לחלות בסרטן הריאה. כך למשל עישון, גנטיקה וחשיפה לאזבסט. אם המטופל התלונן על כאבים באזור הריאות והוא נמצא בסיכון ללקות בסרטן ריאות (למשל משום שהוא מעשן באופן קבוע), הרופא צריך להפנות אותו לבדיקה שתבחן האם הוא חולה בסרטן. אם הרופא לא עושה זאת הוא עלול להיחשב כרשלן.

רשלנות רפואית בסרטן המעי הגס

סרטן המעי הגס נחשב לסרטן קטלני, שגובה את חייהם של חולים רבים. בדיקות הסריקה לגילוי סרטן המעי הגס נעשות באופן יזום לאוכלוסיות יעד שיש סיכוי גבוה יותר שיחלו במחלה (לרוב מטופלים מגיל 50), כדי למנוע אבחון סרטן באיחור. מדובר בבדיקות דם סמוי בצואה, קולונוסקופיה וקולונוסקופיה וירטואלית. מקרים שבהם המטופל לא הופנה לעריכת בדיקות אלה או לחלופין הרופא לא פענח נכון את תוצאות הבדיקה עלולים לעלות כדי רשלנות רפואית.

רשלנות רפואית בסרטן העור

גם סרטן העור הוא דוגמה לסוג סרטן שעלול להתפשט בגוף בהיעדר טיפול מתאים. קיימים חמישה סוגים של סרטן העור: סרטן עור של התאים הבזליים, סרטן עור של תאי הקשקש, קרטוזיס אקטיני, מחלת בואן ומלנומה ממאירה של העור.

דוגמה למקרה של רשלנות רפואית בסרטן העור שהגיע לבית המשפט עסק בתביעתם של בני משפחה שתבעו בשמה של אישה שהלכה לעולמה כתוצאה ממלנומה (סוג ספציפי של סרטן העור).

לפי התביעה, המנוחה פנתה למומחית למחלות עור משום שהופיעה יבלת בכף רגלה. המנוחה ביקרה אצל הרופאה מספר פעמים, אולם בשום שלב לא הציעה הרופאה לערוך ביופסיה לבדוק האם מדובר במקרה של סרטן. לתובעים היו שתי טענות מרכזיות:

  1. הרופאה לא תיעדה כראוי את ביקורי המנוחה – הרישום לקוי וחסר
  2. הרופאה לא הפנתה את המנוחה לביצוע בדיקת ביופסיה לנגע שהיה בכף רגלה, למרות שהיה עליה לעשות כן.

בית המשפט הסכים עם טענות התובעים. נקבע שברשומות הרפואיות שניהלה הרופא אכן חסר מידע קריטי אודות המנוחה וממצאי הבדיקות שנערכו לה. הפרטים הללו נחשבים מהותיים, ונוגעים ללב ליבה של המחלוקת המשפטית במקרה זה. המחסור בפרטים מקשה על בית המשפט להכריע במקרה זה, וגורם למה שמכונה בעגה המשפטית 'נזק ראייתי'. לכן בית המשפט החליט שבמצב זה על הרופאה להוכיח שלא התרשלה בעבודתה (בניגוד למצב הדברים הרגיל, שבו התובע לרשלנות רפואית נדרש להוכיח כי אכן התקיימה רשלנות רפואית).

בנוסף לכך נקבע שההחלטה שלא לשלוח את המנוחה לבדיקת ביופסיה הייתה שגויה ובלתי סבירה. זאת משום שבאופן חד משמעי, כל רופא סביר היה נוהג אחרת.

בית המשפט דן בשאלת הקשר הסיבתי. כלומר האם קיים קשר בין ההתנהגות הרשלנית של הרופאה לבין הנזק שנגרם למנוחה? האם אבחון מוקדם יותר של סרטן העור היה משנה באופן כלשהו את ההתנהגות הרפואית במקרה זה? נקבע שמתקיים קשר סיבתי ושהאבחון המאוחר הפחית את סיכויי ההישרדות של המנוחה ל-5 שנים.

איחור באבחון סרטן שד

את מי ניתן לתבוע ברשלנות רפואית בסרטן?

תביעה בגין רשלנות רפואית בסרטן ניתן להגיש כנגד איש הצוות הרפואי עצמו (רופא, מנתח, אח וכו') ו/או נגד בית החולים או קופת החולים. אלה נחשבים אחראים לפעולות של העובדים בהם, במסגרת מה שמכונה 'אחריות שילוחית'.

כדאי לדעת שהורים זכאים לתבוע תביעת רשלנות רפואית בשם ילדם הקטין, גם אם הוא תינוק שזה עתה נולד. גם קטין זכאי לקבל פיצויים בדיוק כמו כל נפגע אחר מרשלנות רפואית. בנוסף, ניתן לתבוע גם אם הנפגע מרשלנות רפואית הלך לעולמו (כך למשל יורשיו יכולים לתבוע בשם עזבונו).

אם אתם חשים שנפגעתם מרשלנות רפואית במהלך טיפול אונקולוגי, אם אתם בני משפחה של חולה סרטן או אדם שהלך לעולמו כתוצאה ממחלת הסרטן ואתם מאמינים שלאורך הדרך הצוות הרפואי התרשל או פעל באופן לא סביר כדאי שתפנו לעורך דין שעוסק ברשלנות רפואית. עורך דין מקצועי ידע לבחון האם ניתן לגבש עילת רשלנות רפואית, ידריך אתכם בדיוק כיצד לפעול, אילו מסמכים ובדיקות להביא, וידע מה צריך לעשות כדי לקבל חוות דעת מרופאים המומחים שיסייעו בהוכחת הרשלנות הרפואית.

כתוב/כתבי תגובה

נגישות